הקהילה היהודית בסננדג' - חגים מועדים ומנהגים

הקהילה לבשה חג בעת בואם של החגים הכל ניכר היה באויר ובאוירה.
עוד מצלצל באוזני קולו של השמש העובר בסימטאוות השכונה וקורא סליחות, בקול המתנגן ופעמים מתבל אותו גם באמירות עוקצניות לאלה שלא מזדרזים לקום.
את ריח עלי האקליפטוס שמהם בנו את הסוכות המפוארות עם חלונות בצורת קשתות ללא מסמרים וללא קרשים עם ליפוף עלים וענפים מלווים בעיטורים מהודרים. מאו'ג, קל ווילונות +סלסלות מלאות של סוגי פירות ודלעות נתלו בסוכה וכך שבעה ימים ישנו וקיבלו את הושפיזין בסוכה המהודרת עם ניחוח עלי האקליפטוס.
ובשמחת תורה יצאו בהקפות ומחולות בתרומות ונדבות בשיר ובזמר בשלושת בתי הכנסת. את הפירות מהסוכה הורידו ושמרו בג'ירחאן לטו בשבט. ג'ירחאו מעין מקלט מאוורר וממוזג ושם נשמרו מצרכים אורז, חיטה, כדי חמוצים, כדי בשר מעושן שנשה ונשמר לחורף וממנו הכיו ג'וקי איזה טעם ואיזה הנאה.
את הענבים תלו בג'ירחאן ונעשו לאוונגה AVUNGA
בערב טו בשבט נרך סדר טו בשבט כהלכתו ונהגו להניח על השולחן מכל סוגי פירות שרק ניתן היה לרכוש. ומנהג יפה בעיירה שלחו מעין משלוח מנות מבית לבית וכל משפחה שקיבלה צלחת פירות נהגה למלא את הצלחת בחזרה ולמחרת התלמידים לקחו למורים ולמנהלת תפוז שהיה פרי יקר רימונים, חבושים וכו'..
בפורים היו מנהגים ייחודיים מאכלים ומאפים כסניי, פרסתי בדמותם של אסתר ומרדכי הקבורים בהמדאן. ביצים קשות ומאירות מתנות לעניים וכמובן קריאת המגילה. אחרי הקריאה נהגו היהודים להכין בטרם עת עצים קרשחם ופריטי לבוש ואביזרי קישוט. הכינו באמצעותם בובות ענקיות בדמותם של המן וזרש וכאשר העלו אותם באש פצחו כולם בשירה עליזה. המן הייבו מן טרה
כסילב דיאלי בארעא
מירה זרש מה נקשט
מירה שלמה סרינה
אללה לילי לילנגי
המן יתו גטינה
מיד לאחר פורים היו הכנות לקראת הפסח. הוציאו השטיחים לניקוי והכלים לליבון. את החיטה בררו בליווי שירה וזימרה. פעמים מספר נשים ביחד ופעמים משפחות הובילו השקים לתחנת הקמח אורחל שהיה ממוקד על פי רוב בשדה מעל מעיין, הטוחן חיכה בכיליון עיניים לבוא חג זה כי זה שיפר לא מעט את מצבו הכלכלי. בסיום הטחינה היו שבים לביתם ומתחלקים מספר משפחות בתנור מרכזי אחד. כל משפחה הקצתה חדר לאחסנת העומרים לאפייה. הייתה אוירה מיוחדת במינה מעין טרום חגיגה וחג. בישלו במשותף שרו, ברכו איש את רעהו בברכה לאושר לבריאות ולאריכות ימים. הילדים הוזהרו מראש לבל יתקרבו לחדר המצות או חלילה וחס יטעמו ובתמימותם ואולי גם ממשמעת עצמית האמינו להוריהם שאם יטעמו חלילה פירור מהמצות יפתח להם חור בבטנם. האמינו ולא התקרבו.
החרוסת הכורדית היא שם דבר, צימוקים ותמרים שהושרו בתחילה במים ונכתשו ,שומשום אגוזים ושקדים שנכלאו ונכתשו והכל בלילה אחת טעימה. את האגוזים וחרצני המשמש גוזי ג'אקאלה הושרו במי מלח הרבה לפני החג טאף הם היו מעדן בפני עצמו. מהשומשום שנוקה היטב הכינו שומשמיות דנהגאזווי טעם גן עדן.
הכל מוכן ומסודר עד ליל הסדר שקראנו לו פסחה פסחק עושים סדר פסח.
מנהגים יפים גם בליל זה נהגו המבוגרים להרכיב את הקטנים על כתפיהם ולמאת החוצה, עורך הסדר עפ"י רוב הסבא או האבא ישבו בראש שולחן וניהלו את הסדר. הראשון מקיש בדלת "מי זה?" אנחנו! מהיכן באתם? ממצרים
מה באמתחתכם? מה נישתניים, לאן אתם הולכים? לירושלים. אז גשו, גשו נא אלי נעלינה יחד לירושלים. הם ניגשים הבוגר והילד ומקבלים ביצה וכך כל הבאים אחריהם. את קליפות הביצים הנחנו בקערת מים שלמחרת נשפכו למימיו הצלולים של המעיין.

הקהילה היהודית בכורדיסטאן האיראנית - חיי הקהילה

הקהילה היהודית בסננדג' רובה הייתה מבוססת. ניכרו בה גם משפחות מעטות חסרות אמצעים שנתמכו לא מעט ע"י אליאנס. בעיקר הילדים שלמדו בבתי הספר קיבלו בצהריים אוכל ומידי חג קיבלו הלבשה והנעלה. לקהילה היו שני בתי ספר יהודיים, אחד לבנים ואחד לבנות. תוכנית הלימודים הייתה כללית של משרד החינוך, בתוספת השפה העברית שניתנה ע"י מורים מקומייםחליפה או שליחים שהגיעו מארץ ישראל ובשעות אחה"צ פעלה תנועת הנוער חלוץ שהמדריכים היו בוגרים והם הדריכו תלמידים ותלמידות בפעילויות מגוונות ובעיקר רכישת השפה העברית. לא הייתה משמעות למושגים חילוני ודתי מגדול ועד קטן ידו ושמרו על קדושת השבת ובביקור בבתי הכנסת.
בסננד'ג היו שלושה בתי כנסת כנשיתא רבתא. בית הכנסת הגדול מרשים בעושרו , הריצפה היתה מכוזה בשטיחים פרסיים והקירות ב"מנורה" כתובה בצבעים מרהיבים. ספרי התורה היו מעוטרים בכסף טהור ורימוני כסף היו מונחים עליה. עזרת הנשים היתה מוגבהת יותר והנשים נהגו משם לזרוק הסוכריות ולומר קלולי בארועים ולהביא מטפחות חדשות וצבעוניות לקישוט ספרי התורה. בחצר בית הכנסת הגדול גרו משפחה ששמרו ותחזקו את בית הכנסת, קראו לאבא קא אלי שמש.
בכנישתא זורתא - בית הכנסת הקטן וכנישתא חדש לא הייתה בעיית מניין כי בכל שלושת בתי הכנסת תמיד התפללו היהודים. בעיירה סננדג' היו רבנים שהנהיגו את העדה. כתבו, חיתנו, שחטו, מלו חליפה שאומל מיכאל, חליפה, יוסי, חליפה יאיא. כמו כן מורים שלמדו עברית ביניהם המורה המפורסם שהיה לי הכבוד ללמוד אצלו מירזא בראכאס.
השחיטה בעיירה נעשתה בכמה מוקדים וכמובן שכולם חיכו לקבל מעזיזחאן קאסבה את השומן והנתחים הטובים והמשובחים. את הבשר בחלקו נטחן בבית על גבי משטח קרש שממנו הוכנו מטעמים קבב קאג'אבי (קציצות) כפתה שפתה -כדורי בשר

דברי הפתיחה למופע הכורדי יהודי


מעט רקע על גילה השחקנית

את המופע "בלישנא – נושאן" הגתה...ייזמה....כתבה...ביימה... ומציגה...
גילה חכימי .
שבעברה הייתה מורה ומנהלת ביה"ס וכיום, היא ממצא את יתרונות תקופת הפנסיה למימוש חלום פרטי : העלאת השפה הארמית לסדר יום .

המופע מוקדש להווי החיים של יהדות כורדיסטאן האירנית. . יהדות המאופיינת באנשים אוהבים, צנועים, חרוצים ומלאי חיים. יהדות שרובה ככולה נקלטה בארץ, התאקלמה...השתרשה והתבססה בכל רובד חברתי ובהצלחה רבה. העלייה ארצה נבעה בעיקר מאהבת ארץ ישראל ולא מסבלות הנכר.
מחקרים רבים נכתבו על העדה ושפתה הארמית ורבים עדיין מתקשים להאמין שישנם עוד אנשים דוברי ארמית וכותבי שפת רש"י. ואם מופע זה יהיה בו מן המעט, כדי לעודד את הדור הצעיר לשמר את השפה או לעודד את המבוגרים ללמד את הצעירים, תהיה זו הברכה והמתנה שאליה שואפת גילה !

במופע, מנסה גילה דרך ההומור המיוחד שלה להפגיש את העבר העשיר והערכי של היהודים, עם ההווה הישראלי. נוכל להתבונן בהווי החברתי של העדה, באירועים שונים מזוויות מגוונות כמו: חינוך, פמיניזם, חגים ומועדים, שידוכים, חתונה וחותנת, סממני האירוח או אפילו תסביך ה "מתי נולדת ?". וגם על דמויות אופייניות בחיי ...המשפחה...הקרובים ....השכנים...ובחיי הקהילה בכלל.
המופע "בלישנא נושאן", עשיר בביטויים, במראות, חוויות, ריחות, צבעים, צלילים ומנהגים, והכל מלווה בהומור ובצחוק.....! רבים מבין דוברי השפה, ייזכרו בסיטואציות ובתמונות מהעבר.


הערה:
אני ממליץ מאוד לדאוג לדמות מקומית מוכרת (רצוי, דובר/ת השפה הארמית) לפתוח את הערב ובמסגרתו לשלב את המלל שלעיל !....בסיום הדברים להזמין את גילה לתחילת המופע.



.

DESCRIPTION OF THE BEAUTY OF SANANDAJ

You can talk about the beauty Switzerland, but if you haven't seen the beauty of Kurdish Sanadaj, you haven't seen beauty. Sanadaj was a picturesque small town surrounded by mountains, fields, streems, falls,wellsprings.

כתבה מס 1 אודות המופע בלישנא נושאן פורסם בעיתון הארץ


?לפעמים, כשגילה חכימי משאירה פתק לבעלה, היא רושמת אותו בכתב רש"י, בארמית. טבעי: זו
השפה המשמשת את בני הזוג חכימי גם לדיבור יום יום; הם מדברים ארמית גם עם הבן הבכור.

צילצלתי אליה בחיפושי אחרי הסיפור הרחוק ביותר מהמלחמה, אך גילה חכימי אמרה שזה לא עד כדי כך נידח. כל מי שאומר תפילה, פותח את התלמוד, ובעצם כל מי שמדבר עברית משתמש כך או אחרת בארמית. אבל כשפת דיבור, יום יום? יש, אמרה חכימי, יש: לפחות כמה אלפי ישראלים, שבהכללה נהוג לתארם כ"כורדים", מדברים ארמית, בניב זה או אחר. למרבה הצער יותר ויותר אנשים מפסיקים לנהל את שגרת חייהם בארמית, ושוכחים את השפה. על כן יצרה חכימי את מופע היחיד שלה. ככל הידוע היא הסטנדאפיסטית הארמית הראשונה. הצלחה מסחררת.

ארמית היא שפה עם סיפור מרתק, אך מורכב מאוד. הבבלים והפרסים השתמשו בה כלשון הממלכה, אחר כך היתה בעיקרה ללשון יהודית. יש ארמית עתיקה ובינונית וחדשה. מראשיתה נשמעה לפחות בשתי קבוצות ניבים, מזרחי ומערבי. בארמית הבינונית המזרחית יש בין היתר ניב תדמורי ונבטי, בארמית הבינונית המערבית מבחינים בין ניבים נוצריים, ארץ-ישראליים, גליליים, ושומרונים. יש ארמית סורית שנוהגים למקמה בין הארמית המזרחית למערבית ובכל הניבים השפה המדוברת אינה זהה לכתובה.

כל זה אמור להסביר גם את הקושי להבין למה הם מתכוונים, "הכורדים" הישראלים, כשהם אומרים ארמית; לא כולם מתכוונים בדיוק לאותו הדבר, כי יש בתוכם כורדים כאלה ויש אחרים, אלה יוצאי כורדיסטאן שבעיראק, אלה מאיראן, מטורקיה או מסוריה - אלה "שלנו" ואלה לא. יש למשל אתר באינטרנט המנציח את "נאש דידן" - "אנשים שלנו", לרבות מילון, שירים ובדיחות. לא, אמרה חכימי, הם יוצאי אורמיה וזה משהו אחר. למופע היחיד שלה קוראים "בלישנא נושן" - "בלשון שלנו".

היא היתה מנהלת בית הספר היסודי הממלכתי דתי ישורון, שבפרדס חנה-כרכור, וכשיצאה לפני כחמש שנים לגמלאות, החליטה להגשים חלום ישן ועלתה לבמה עם מופע שמשחזר את פולקלור העבר, בחיוך, פה ושם בסאטירה, וכולו בארמית. ההתחלה היתה צנועה מאוד, ללא גינוני סלבריטאות, אך בחודשים האחרונים היא מוצאת את עצמה במרכזה של התעוררות ארמית גדולה: היא נודדת עם המופע שלה מעיר לעיר, בכל מקום היא מושכת קהל גדול. מספרים לה שיותר ויותר שמחות משפחתיות מתנהלות כעת בארמית, והשבוע הזמינו אותה לנהל קורס לארמית מדוברת.

היא חשה כמו חילצה מבני עדתה משהו שהיה חבוי בהם, ואולי התביישו עד כה להוציאו, או הזניחוהו וכעת הם מגלים אותו מחדש. משהו מעין זה קורה זה שנים אחדות לדוברי יידיש, כחלק מהשיבה ליהדות. כרוב המופעים ביידיש, חכימי הולכת על נוסטלגיה. בין היתר היא מתרפקת על מעמדה המסורתי של האשה, בעודה "בת מלך פנימה". היא מותחת ביקורת על הפמיניזם המודרני. קצת התווכחנו על כך, בעברית; אני מניח שבארמית זה נשמע יותר טוב

The show

The show produced and performed by HAKIMI GILA, is about jewish community living at Iranian Kurdistan 50 years ago, life,wedding,fun and much more.


 

על המופע "בלישנא נושאן" - מאת גילה חכימי

המופע נקרא בלישנא נושאן, כלומר בשפה שלנו-השפה הארמית- שהיא השפה המדוברת בפי יהודי כורדיסטאן האיראנית. במופע מנסה גילה חכימי להפגיש את העבר העשיר והערכי של היהודים, עם ההווה הישראלי. העדה הכורדית מאופיינת בחריצותה, באצילותה בצניעותה. מטעניה התרבותיים והערכיים תרמו רבות בקליטתה ובשילובה הבריא בחברה הישראלית. המופע בלישנא נושאן עשיר בביטויים במראות ובחוויות מחיי הקהילה מקודש ומחול, בשילוב ריחות צבעים צלילים ומנהגים והכל מלווה בהומור ובצחוק

The kurdish show called "balishana noshan".Its language is ARAMIT which is the language of the "GMARA".The show describes in details how was jewish community life at Kurdistan 50 years ago. Great humor, fun and a lot of nostalgic situations. מחברת ההצגה שגם ביימה ומשחקת - הגב' גילה חכימי - מנהלת בית ספר בדימוס, נולדה בעיירה הציורית ססנדאג שבכורדיסטאן האיראנית.מדברים על יופיה של שוויץ, אך מי שלא ראה או טייל בסננדאג (לעיתים מכונה גם "סנא") לא ראה עיר ציורית העולה ביופיה ובנופיה על כל מקום אחר. כדי לקרוא על יופיה של העיירה ניתן להכנס לקישור הבא - יופיה של סננדאג

jews kurdish - Google News