הקהילה היהודית בסננדג' - חגים מועדים ומנהגים

הקהילה לבשה חג בעת בואם של החגים הכל ניכר היה באויר ובאוירה.
עוד מצלצל באוזני קולו של השמש העובר בסימטאוות השכונה וקורא סליחות, בקול המתנגן ופעמים מתבל אותו גם באמירות עוקצניות לאלה שלא מזדרזים לקום.
את ריח עלי האקליפטוס שמהם בנו את הסוכות המפוארות עם חלונות בצורת קשתות ללא מסמרים וללא קרשים עם ליפוף עלים וענפים מלווים בעיטורים מהודרים. מאו'ג, קל ווילונות +סלסלות מלאות של סוגי פירות ודלעות נתלו בסוכה וכך שבעה ימים ישנו וקיבלו את הושפיזין בסוכה המהודרת עם ניחוח עלי האקליפטוס.
ובשמחת תורה יצאו בהקפות ומחולות בתרומות ונדבות בשיר ובזמר בשלושת בתי הכנסת. את הפירות מהסוכה הורידו ושמרו בג'ירחאן לטו בשבט. ג'ירחאו מעין מקלט מאוורר וממוזג ושם נשמרו מצרכים אורז, חיטה, כדי חמוצים, כדי בשר מעושן שנשה ונשמר לחורף וממנו הכיו ג'וקי איזה טעם ואיזה הנאה.
את הענבים תלו בג'ירחאן ונעשו לאוונגה AVUNGA
בערב טו בשבט נרך סדר טו בשבט כהלכתו ונהגו להניח על השולחן מכל סוגי פירות שרק ניתן היה לרכוש. ומנהג יפה בעיירה שלחו מעין משלוח מנות מבית לבית וכל משפחה שקיבלה צלחת פירות נהגה למלא את הצלחת בחזרה ולמחרת התלמידים לקחו למורים ולמנהלת תפוז שהיה פרי יקר רימונים, חבושים וכו'..
בפורים היו מנהגים ייחודיים מאכלים ומאפים כסניי, פרסתי בדמותם של אסתר ומרדכי הקבורים בהמדאן. ביצים קשות ומאירות מתנות לעניים וכמובן קריאת המגילה. אחרי הקריאה נהגו היהודים להכין בטרם עת עצים קרשחם ופריטי לבוש ואביזרי קישוט. הכינו באמצעותם בובות ענקיות בדמותם של המן וזרש וכאשר העלו אותם באש פצחו כולם בשירה עליזה. המן הייבו מן טרה
כסילב דיאלי בארעא
מירה זרש מה נקשט
מירה שלמה סרינה
אללה לילי לילנגי
המן יתו גטינה
מיד לאחר פורים היו הכנות לקראת הפסח. הוציאו השטיחים לניקוי והכלים לליבון. את החיטה בררו בליווי שירה וזימרה. פעמים מספר נשים ביחד ופעמים משפחות הובילו השקים לתחנת הקמח אורחל שהיה ממוקד על פי רוב בשדה מעל מעיין, הטוחן חיכה בכיליון עיניים לבוא חג זה כי זה שיפר לא מעט את מצבו הכלכלי. בסיום הטחינה היו שבים לביתם ומתחלקים מספר משפחות בתנור מרכזי אחד. כל משפחה הקצתה חדר לאחסנת העומרים לאפייה. הייתה אוירה מיוחדת במינה מעין טרום חגיגה וחג. בישלו במשותף שרו, ברכו איש את רעהו בברכה לאושר לבריאות ולאריכות ימים. הילדים הוזהרו מראש לבל יתקרבו לחדר המצות או חלילה וחס יטעמו ובתמימותם ואולי גם ממשמעת עצמית האמינו להוריהם שאם יטעמו חלילה פירור מהמצות יפתח להם חור בבטנם. האמינו ולא התקרבו.
החרוסת הכורדית היא שם דבר, צימוקים ותמרים שהושרו בתחילה במים ונכתשו ,שומשום אגוזים ושקדים שנכלאו ונכתשו והכל בלילה אחת טעימה. את האגוזים וחרצני המשמש גוזי ג'אקאלה הושרו במי מלח הרבה לפני החג טאף הם היו מעדן בפני עצמו. מהשומשום שנוקה היטב הכינו שומשמיות דנהגאזווי טעם גן עדן.
הכל מוכן ומסודר עד ליל הסדר שקראנו לו פסחה פסחק עושים סדר פסח.
מנהגים יפים גם בליל זה נהגו המבוגרים להרכיב את הקטנים על כתפיהם ולמאת החוצה, עורך הסדר עפ"י רוב הסבא או האבא ישבו בראש שולחן וניהלו את הסדר. הראשון מקיש בדלת "מי זה?" אנחנו! מהיכן באתם? ממצרים
מה באמתחתכם? מה נישתניים, לאן אתם הולכים? לירושלים. אז גשו, גשו נא אלי נעלינה יחד לירושלים. הם ניגשים הבוגר והילד ומקבלים ביצה וכך כל הבאים אחריהם. את קליפות הביצים הנחנו בקערת מים שלמחרת נשפכו למימיו הצלולים של המעיין.

הקהילה היהודית בכורדיסטאן האיראנית - חיי הקהילה

הקהילה היהודית בסננדג' רובה הייתה מבוססת. ניכרו בה גם משפחות מעטות חסרות אמצעים שנתמכו לא מעט ע"י אליאנס. בעיקר הילדים שלמדו בבתי הספר קיבלו בצהריים אוכל ומידי חג קיבלו הלבשה והנעלה. לקהילה היו שני בתי ספר יהודיים, אחד לבנים ואחד לבנות. תוכנית הלימודים הייתה כללית של משרד החינוך, בתוספת השפה העברית שניתנה ע"י מורים מקומייםחליפה או שליחים שהגיעו מארץ ישראל ובשעות אחה"צ פעלה תנועת הנוער חלוץ שהמדריכים היו בוגרים והם הדריכו תלמידים ותלמידות בפעילויות מגוונות ובעיקר רכישת השפה העברית. לא הייתה משמעות למושגים חילוני ודתי מגדול ועד קטן ידו ושמרו על קדושת השבת ובביקור בבתי הכנסת.
בסננד'ג היו שלושה בתי כנסת כנשיתא רבתא. בית הכנסת הגדול מרשים בעושרו , הריצפה היתה מכוזה בשטיחים פרסיים והקירות ב"מנורה" כתובה בצבעים מרהיבים. ספרי התורה היו מעוטרים בכסף טהור ורימוני כסף היו מונחים עליה. עזרת הנשים היתה מוגבהת יותר והנשים נהגו משם לזרוק הסוכריות ולומר קלולי בארועים ולהביא מטפחות חדשות וצבעוניות לקישוט ספרי התורה. בחצר בית הכנסת הגדול גרו משפחה ששמרו ותחזקו את בית הכנסת, קראו לאבא קא אלי שמש.
בכנישתא זורתא - בית הכנסת הקטן וכנישתא חדש לא הייתה בעיית מניין כי בכל שלושת בתי הכנסת תמיד התפללו היהודים. בעיירה סננדג' היו רבנים שהנהיגו את העדה. כתבו, חיתנו, שחטו, מלו חליפה שאומל מיכאל, חליפה, יוסי, חליפה יאיא. כמו כן מורים שלמדו עברית ביניהם המורה המפורסם שהיה לי הכבוד ללמוד אצלו מירזא בראכאס.
השחיטה בעיירה נעשתה בכמה מוקדים וכמובן שכולם חיכו לקבל מעזיזחאן קאסבה את השומן והנתחים הטובים והמשובחים. את הבשר בחלקו נטחן בבית על גבי משטח קרש שממנו הוכנו מטעמים קבב קאג'אבי (קציצות) כפתה שפתה -כדורי בשר