כתבה מס 1 אודות המופע בלישנא נושאן פורסם בעיתון הארץ


?לפעמים, כשגילה חכימי משאירה פתק לבעלה, היא רושמת אותו בכתב רש"י, בארמית. טבעי: זו
השפה המשמשת את בני הזוג חכימי גם לדיבור יום יום; הם מדברים ארמית גם עם הבן הבכור.

צילצלתי אליה בחיפושי אחרי הסיפור הרחוק ביותר מהמלחמה, אך גילה חכימי אמרה שזה לא עד כדי כך נידח. כל מי שאומר תפילה, פותח את התלמוד, ובעצם כל מי שמדבר עברית משתמש כך או אחרת בארמית. אבל כשפת דיבור, יום יום? יש, אמרה חכימי, יש: לפחות כמה אלפי ישראלים, שבהכללה נהוג לתארם כ"כורדים", מדברים ארמית, בניב זה או אחר. למרבה הצער יותר ויותר אנשים מפסיקים לנהל את שגרת חייהם בארמית, ושוכחים את השפה. על כן יצרה חכימי את מופע היחיד שלה. ככל הידוע היא הסטנדאפיסטית הארמית הראשונה. הצלחה מסחררת.

ארמית היא שפה עם סיפור מרתק, אך מורכב מאוד. הבבלים והפרסים השתמשו בה כלשון הממלכה, אחר כך היתה בעיקרה ללשון יהודית. יש ארמית עתיקה ובינונית וחדשה. מראשיתה נשמעה לפחות בשתי קבוצות ניבים, מזרחי ומערבי. בארמית הבינונית המזרחית יש בין היתר ניב תדמורי ונבטי, בארמית הבינונית המערבית מבחינים בין ניבים נוצריים, ארץ-ישראליים, גליליים, ושומרונים. יש ארמית סורית שנוהגים למקמה בין הארמית המזרחית למערבית ובכל הניבים השפה המדוברת אינה זהה לכתובה.

כל זה אמור להסביר גם את הקושי להבין למה הם מתכוונים, "הכורדים" הישראלים, כשהם אומרים ארמית; לא כולם מתכוונים בדיוק לאותו הדבר, כי יש בתוכם כורדים כאלה ויש אחרים, אלה יוצאי כורדיסטאן שבעיראק, אלה מאיראן, מטורקיה או מסוריה - אלה "שלנו" ואלה לא. יש למשל אתר באינטרנט המנציח את "נאש דידן" - "אנשים שלנו", לרבות מילון, שירים ובדיחות. לא, אמרה חכימי, הם יוצאי אורמיה וזה משהו אחר. למופע היחיד שלה קוראים "בלישנא נושן" - "בלשון שלנו".

היא היתה מנהלת בית הספר היסודי הממלכתי דתי ישורון, שבפרדס חנה-כרכור, וכשיצאה לפני כחמש שנים לגמלאות, החליטה להגשים חלום ישן ועלתה לבמה עם מופע שמשחזר את פולקלור העבר, בחיוך, פה ושם בסאטירה, וכולו בארמית. ההתחלה היתה צנועה מאוד, ללא גינוני סלבריטאות, אך בחודשים האחרונים היא מוצאת את עצמה במרכזה של התעוררות ארמית גדולה: היא נודדת עם המופע שלה מעיר לעיר, בכל מקום היא מושכת קהל גדול. מספרים לה שיותר ויותר שמחות משפחתיות מתנהלות כעת בארמית, והשבוע הזמינו אותה לנהל קורס לארמית מדוברת.

היא חשה כמו חילצה מבני עדתה משהו שהיה חבוי בהם, ואולי התביישו עד כה להוציאו, או הזניחוהו וכעת הם מגלים אותו מחדש. משהו מעין זה קורה זה שנים אחדות לדוברי יידיש, כחלק מהשיבה ליהדות. כרוב המופעים ביידיש, חכימי הולכת על נוסטלגיה. בין היתר היא מתרפקת על מעמדה המסורתי של האשה, בעודה "בת מלך פנימה". היא מותחת ביקורת על הפמיניזם המודרני. קצת התווכחנו על כך, בעברית; אני מניח שבארמית זה נשמע יותר טוב

0 comments:

 

על המופע "בלישנא נושאן" - מאת גילה חכימי

המופע נקרא בלישנא נושאן, כלומר בשפה שלנו-השפה הארמית- שהיא השפה המדוברת בפי יהודי כורדיסטאן האיראנית. במופע מנסה גילה חכימי להפגיש את העבר העשיר והערכי של היהודים, עם ההווה הישראלי. העדה הכורדית מאופיינת בחריצותה, באצילותה בצניעותה. מטעניה התרבותיים והערכיים תרמו רבות בקליטתה ובשילובה הבריא בחברה הישראלית. המופע בלישנא נושאן עשיר בביטויים במראות ובחוויות מחיי הקהילה מקודש ומחול, בשילוב ריחות צבעים צלילים ומנהגים והכל מלווה בהומור ובצחוק

The kurdish show called "balishana noshan".Its language is ARAMIT which is the language of the "GMARA".The show describes in details how was jewish community life at Kurdistan 50 years ago. Great humor, fun and a lot of nostalgic situations. מחברת ההצגה שגם ביימה ומשחקת - הגב' גילה חכימי - מנהלת בית ספר בדימוס, נולדה בעיירה הציורית ססנדאג שבכורדיסטאן האיראנית.מדברים על יופיה של שוויץ, אך מי שלא ראה או טייל בסננדאג (לעיתים מכונה גם "סנא") לא ראה עיר ציורית העולה ביופיה ובנופיה על כל מקום אחר. כדי לקרוא על יופיה של העיירה ניתן להכנס לקישור הבא - יופיה של סננדאג

jews kurdish - Google News